החלטה בתיק ע"מ 1850/13

כתב האישום

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו ארבע עבירות.

שתי העבירות הראשונות שעניינן ניסיון להכנסת כספים לאזור וביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת, שתי העבירות הראשונות, עוסקות בניסיון של העורר לקבל כספים שמקורם מחוץ לאזור. על פי המתואר, בתאריך 11.6.13 העורר יצר קשר עם אברהים טאהא וביקש ממנו להביא עבורו כספים מירדן. השניים נפגשו יומיים לאחר מכן. בפגישה זו הסביר העורר ל טאהא את תוכנית הפעולה, תוך שהוא מוסר לו מכתב וכרטיס סים, אותם היה על טאהא למסור לאדם המכונה "סמי". עוד קבעו השניים כי טאהא יקבל מ"סמי" כ-100,000 אירו ויביאם מירדן, זאת תמורת עמלה של שני אחוזים. העורר מסר ל טאהא תחתונים עם כיס תפור כדי שיבריח את הכסף באמצעותם. בהמשך, יצא טאהא לירדן, נפגש עם אותו אדם, מסר לו את המכתב ואת כרטיס הסים וקיבל ממנו כחמישים אלף אירו. טאהא הודיע לעורר על קבלת הכספים ובתאריך 14.6.13, הגיע לגשר אלנבי במטרה לחזור לאזור, כאשר הכסף מוסלק בתוך תחתוניו. בהגיעו לגשר, עוכב טאהא לבדיקה, במהלכה לא נתגלה הכסף. בהמשך שמע כי נעצר על העברת כספי חמאס. הוא ביקש לצאת לשירותים ושם זרק את הכסף בפח האשפה.

פרטי האישום השלישי והרביעי גם הם מייחסים לעורר עבירות של ניסיון להכנסת כספים לאזור וביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת. עניינם בניסיון נוסף של העורר לקבל כספים מירדן, באמצעות אדם בשם אברהים מחטוב, בשיטה דומה לזו שתוארה. באותו מקרה, העורר ו מחטוב נפגשו, סוכם על העברת כמאה אלף אירו תמורת עמלה זהה. העורר הציע ל מחטוב לקחת תחתונים ובהם כיס להחבאת הכסף, אך אברהים הציע שיטה אחרת באמצעות העברות בנקאיות. השניים סיכמו כי כך אכן יבוצע. העורר מסר ל מחטוב כרטיס סים על מנת שימסור אותו למכונה "אבו אחמד", אשר על פי טענת התביעה הוא "סמי" הנ"ל, אדם בשם עודה זהראן. עוד מסר העורר ל מחטוב מספר טלפון של אותו אדם. בתאריך 17.6.13 יצא מחטוב לירדן, נפגש עם זהראן מסר לו כרטיס סים אך לא קיבל ממנו כספים. עם חזרתו לאזור נעצר.

החלטת ביהמ"ש קמא

על יסוד כתב האישום, ביקשה התביעה להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

בתום דיון טיעוני הצדדים, קבע ביהמ"ש קמא כי בידי התביעה ראיות לכאורה לכך שהעורר היה מעורב בניסיונות להעברת כספים לאזור. עוד קבע ביהמ"ש כי נסיבות העבירות שוללות את תמימות העברת הכספים. יחד עם זאת, ביהמ"ש פסק כי לא קיימת תשתית ראייתית מספקת להוכחת זיקה בין הפעולה האמורה להתאחדות בלתי מותרת. אולם, בשים לב לעברו הפלילי של העורר, שהורשע בעבר בהעברת כספים באותו סדר גודל באמצעות שליח, סבר ביהמ"ש כי קיימת עילת מעצר. ביהמ"ש אף שלל את האפשרות להסתפק בחלופה, מתוך חשש שהעורר יחזור לסורו אם ישוחרר. זאת על אף העובדה כי העורר מחזיק בתעודת זהות ישראלית.

הערר

הסנגור אינו משלים עם קביעות אלה של ביהמ"ש קמא. הסנגור תקף תחילה את קביעותיו של ביהמ"ש באשר לקיומן של ראיות לכאורה. הסנגור הסכים כי מבחינה טכנית קיימות ראיות לעבירה של ניסיון להכנסת כספים לאזור ללא היתר, שכן קיימות שתי הפללות בעניין. עם זאת, לדעת הסנגור, בחינה מעמיקה של הפללות אלה מלמדת על משקלן הנמוך, לאור סתירות מהותיות. תחילה, ניתח את דבריו של העד טאהא. כך בנוגע באופנים שונים הקשורים לעובדה כי סוכם כביכול על העברה של 100,000 אירו, כשבפועל, לפי טענת העד, הוא קיבל רק 50,000 דבר שאינו מתיישב עם התנהלות פלילית. עוד טען הסנגור כי סיפור העד, לפיו זרק את הכסף בגשר אלנבי, נשמע דמיוני ואינו מוצא כל חיזוק בראיות חיצוניות.  לדעת הסנגור, גרסה זו עלולה להיות תוצאה של חקירה לא ראויה, ועל כן, אין מקום לסמוך על הדברים. גם בנוגע לעד השני, מעלה הסנגור תהיות בנוגע לאופי החקירה. כן מציין הסנגור כי היה מחדל חקירתי חמור, כשלא נבדקה טענת עד זה שפתק שנתפס ברשותו נכתב בכתב ידו של העורר. עוד טען הסנגור כי העד סתר את עצמו בנוגע לסוג הכרטיס אותו מסר כביכול ל זאהרן, כרטיס MEMORY או כרטיס  DOK. לבסוף, תהה הסנגור באשר לסבירות שמיד לאחר שנודע לעורר כי השליח הראשון נעצר ישלח' בלדר נוסף בשיטה זהה.

 הסנגור אף העלה טענות משפטיות בנוגע לקיומן של יסודות העבירות. לגישתו, צדק ביהמ"ש קמא כאשר קבע כי אין כל בסיס לאישום לביצוע שירות בהתאחדות בלתי מותרת, שכן לא ניתן לקשור בשום פנים ואופן את הכסף עם ארגון אסור. עוד טען הסנגור כי פרט האישום השלישי אינו מגלה עבירה של ניסיון, שכן בפועל לא נמסר כסף לשליח.

הסנגור סבר בנוסף כי ביהמ"ש הושפע מעברו הפלילי של העורר, כאשר קבע על פיו כי קיימות ראיות לכאורה, זאת על אף שהתביעה הצבאית לא ביקשה, בצדק, לטעון לעדות שיטה.

על כל אלה הוסיף הסנגור כי גם בהתקיים תשתית ראייתית, אין מדובר בעבירות המקימות מסוכנות, ולכל הפחות לא מסוכנות שאינה ניתנת לאיון באמצעים חלופיים. בעניין זה, ציין  הסנגור כי העורר תושב ישראל, אשר באפשרותו לשהות במעצר בית אצל משפחת אשתו בצפון הארץ תחת פיקוח.

על רקע כלל אלה, עתר הסנגור לשחרור מרשו בתנאים מגבילים.

התביעה הצבאית ביקשה לדחות את הערר. לטעמה, התשתית הראייתית מבוססת כדבעי, כאשר שני העדים מוסרים עדות דומה מאוד בנוגע לניסיון העורר להכניס לאזור סכומים משמעותיים ביותר באמצעותם. התובע טען כי עדויותיהם של העדים הגיוניות, אף אם הכסף לא נמצא כאשר הן מוצאות חיזוקים מסוימים בראיות חיצוניות, דוגמת הפתק שנמסר על ידי העורר ופלט שיחות שבוצעו ממספר זה אל העורר.   

התובע הדגיש את סכום הכסף ואת שיטת הביצוע הקונספירטיבית. לשיטתו, נסיבות העבירות מלמדות שהכספים מיועדים להתאחדות בלתי מותרת.

מכל מקום, גם אם טענה זו לא תתקבל סבר התובע כי ניסיונות חוזרים להעברת מאות אלפי אירו, באמצעיים מתוחכמים, מצדיקים מעצר עד תום ההליכים. מסקנה זו מתחזקת, לדעת התביעה, לאור עברו הפלילי המכביד של העורר, שהורשע בעבר בעבירה של הכנסת כספי אויב בשיטה דומה.

דיון והכרעה

עבירות ביצוע השירות

אומר מיד כי לא מצאתי כל ביסוס ראייתי לאישומים בעבירה של ביצוע שירות. פשפשתי בחומר הראיות ולא ראיתי איך מבקשת התביעה לקשור את מעשי העורר לחמאס. גם אם העד מחטוב מוסר כי לטעמו הכספים אכן מיועדים לחמאס, על רקע עברו הביטחוני של העורר, הסכום ודרך העברה, הרי שסברה זו אינה יוצרת ראיה של ממש. יש לקוות, על כן, כי הוספת עבירות אלה אינה ניסיון כושל של התביעה להביא להפעלת המאסר המותנה התלוי ועומד נגד העורר.